האיגרת האחרונה

מאמא אדמה קדרות

ללקוחותי וחברי

שלום שלום

הפעם טעם אחר לאגרת.....

אמנם היא באה לידע ואתכם כמו תמיד על המתרחש בסטודיו ואיתי....אבל הפעם בתור פרידה מכם.

קודם כל....לכל מי שמתעניין בכל הקרמיקה המדהימה שמתרחשת בארץ..."יריד כד וחומר"  מתקיים בימים אלו בפארק רעננה  25-27.5.  בין השעות 18:00-23:00

***************

בגלריה אצלי המדפים מלאים ביצירות  שלי ושל השותפה שלי, קילה תלמי.  לכן אם מחפשים מתנות לחתונה או חנוכת בית, ימי הולדת, יום נישואין....תוכלו למצוא בגלריה, כמו תמיד.

****************

והדבר האחרון....

סיפור סיכום ל 18 שנות יצירתי כקדרית....

כבר לפני כשנה התחלתי להרגיש שהאש הבוערת בתוכי של יצירת כלים התחילה לדעוך....וזה הפתיע ובלבל אותי מפני שתמיד דמיינתי את עצמי יוצרת בכיף עד גיל 80.....

התייעצתי עם קדרים אחרים ונשים אחרות לשאול אם התופעה מוכרת להם ...

שמה שכל כך הזין פתאום מפסיק להזין

כולם עודדו אותי שזה מאוד טבעי ופשוט להמשיך וזה יחלוף....

וכך ניסיתי....

וכל פעם הגיעה איזו רוח שהדליקה מחדש את הגחלים...

 הייתי בחודש מרץ בבאלי בחוף ובסדנת חישוקים

ובשבוע האחרון

התברר לי עמוק בלב

שעלי להקשיב רק ללב שלי

ושכל התשובות שלי נמצאות שם תמיד...

ואין יותר לבגוד בו.

כאשר חזרתי לארץ

חשתי שינוי פנימי...

משהו שזקוק לקלילות, לאור ולשמש.

ניסיתי לחזור וליצור כמו תמיד בסטודיו יחד עם השותפה החדשה שלי, קיילה,

אבל הרגשתי שמשהו השתנה...התחילו להגיע טלפונים מכל מיני תלמידות לשעבר לספר לי על ההצלחות שלהן כקדריות ולהודות לי על הדרך שלימדתי אותן....

וההבנה נהתה יותר ויותר ברורה ש ...

אין יותר כלים מקרמיקה שאמורים לצאת ממני

ושעכשיו זה הזמן לפנות מקום לכל אותם קדרים צעירים שיוצרים בחסד

לצאת לעולם הגדול,

וזה הזמן שלי לגלות את הצעד הבאה שלי בחיים.

היום האחרון שלי בסטודיו כיוצרת הייתה מאוד מיוחד...

ישבתי וחיברתי זרבוביות לקומקומים (הכלי הכי מאתגר לקדר)

ושמחתי לראות שהקומקומים יוצאים מאוד יפים

ועז "שמעתי" ש "זה הפעם האחרונה שאת יוצרת בחמר...אז תיהני מכל רגע."

הופתעתי...

ושמחתי

וכאשר סיימתי את עבודתי

עמדתי בפתח הדלת בסוף היום כמו תמיד

הסתכלתי על הגלריה,

הכלים,המדפים,הגג,הקירות, והרצפה,

והבנתי ש18 שנה המקום הזה נתן לי חיים מלאים ומעניינים

חיי יצירה,למידה, מפגש עם אנשים,

ופרנסה,

ואני מודה על הכל

 ולכולכם

על הקשר הנעים

והמחמאות

והצמיחה שחוויתי איתכם ועם החומר

18 שנה = חי

ועכשיו ממתינה לראות

מה עלי לעשות בשלב זה של החיי

אז

מאחלת לכולכם

חיי אושר ויצירה

ומקווה שנמשיך להיפגש

באהבה והמון תודה לכולכם

שאפשרתם לי לקום כל יום

ולשחק עם חמר

ולהתפרנס בכבוד

איילין לב

הגלריה פתוחה ימי ב'-ה' מ9-15:00

ויתר השעות בשירות עצמי

ועם אתם רוצים לשחק איתי בהולה הופ/חישוק....

מזמינה אתכם ליצור איתי קשר  04-9800329

www.hoola-hoop.net

                      אגרת סתיו

אמא אדמה קדרות

שלום  שלום לחברי,לקוחותיי ותושבי משגב.

אני שמחה שהגיע הזמן לאגרת הזאת

זה אף פעם לא מובן מאליו...(לאלה ששמו לב שהקיץ הגיע ללא אגרת...)

האגרת באה ממקום חדש: חיבור ביני לבין הריתמוס השנתי שלי שכולל

החלטות משמעותיות בחיי.תמיד בחודש אב/אוגוסט (בסוף הקיץ)...

לכן אני מבשרת לכם על התחלה חדשה של מקצוע נוסף בתור :

יוצרת ומלמדת חישוקים (Hoola Hoops )                 .

לכן , השם "הקדרית המחשק, (פרטים בהמשך).

נפגשים כל יום ב' מ  16:00-17:30

ראש השנה בגלריה

אצלי המדפים מלאים כבר בכלים .  אפשר לרכוש כמתנה לארוחת חג למארחים (או לעצמכם...). גם אפשרות להשלים כלים חסרים, להנעים את הארוחה החגיגית.

אפשר גם אגרטל לזר פרחים לחג שיוסיפו חן לבית.קנקנים לתה בסיום הארוחה... ...עדיין ממשיך ה"שירות העצמי" בגלריה:      24 שעות ביממה

החיסרון והמילוי

אני יושבת ויוצרת כלים לאחסון

 (קופסאות לסוכר, לתה, לדבש, למלח, לזיתים  ועוד.....)

ומודדת היטב את המכסה  כדי שישב טוב בתושבת שלו. וביום למחרת הזמן לעשיית ה"גימור"

(לגלף רגל, לעצב תחתית,לצרף ידית או לסיים התאמות סופיות של מכסה לכלי.וכו'....)

במשך השנים אני שואפת תמיד להתאים כך שבעל הכלי מרים או מניח את המכסה מבלי שיהיה

צורך להקדיש יותר מידי לפעולה זו. כשהוא מניח את המכסה  הוא "מתיישב" בדיוק במקומו....

זהו חיפוש מתמיד כבר במשך  14 שנה כולל נסיונות רבים כדי לגלות "איך ?" איך התושבת צריכה

להיות  כדי "לקבל" את המכסה ? . איך המכסה צריך להיות כדי להתיישב היטב  וללא קושי?

והיום, כאשר אני עובדת על כלים כאלה , השאלות הללו קיימות בהתכוונות שלי.

ופתאום, היום, כן, דווקא היום, כאשר אני מהרהרת בכלים לקראת ראש השנה.

דווקא היום , ממקום שקט כזה, רגוע ,קייצי, מגיע ה"פתרון"! מה גורם למכסה להתייש בבמקום המיועד לו מבלי ש "יטייל" לו הצידה. ואז באה הפליאה  וההודייה לכח שמלווה אותי בכל רגע ורגע........

           גחלים, ניצוצות, ואש........

בתחילת דרכי כקדרית התברכתי באש של התלהבות ביצירה בחימר.

החלום שלי כל השנים היה : תשימו לידי הר חימר.ורק אוכל ליצור כל היום וכל הלילה....

וכך הרגשתי ופעלתי 14 שנה – שפע יצירה והתענגות.

בתקופה האחרונה נוכחתי לראות שה"אש" שהייתה בי, הפכה לגחלים.... עדיין אני מגיעהלסטודיו כל יום ויוצרת , אבל ממקום אחר, מקום יותר "מעורפל", יותר איטי, יותר שקט,

לא רצה אלא צועדת  צעד אחר צעד ..לאן....?

אני מתבוננת בזה, מזהה שינוי: זה הגיל? זה העונה החמה? אולי בגלל שהמדפים מלאים ולא חסר דבר?                                אולי משום שהתחלתי לעסוק בהכנת חישוקים?                 (Hoola Hoops).  ולא היכרתי את עצמי ככה...לא זוהרת,          לא בוערת, אלא סומכת שיש מספיק זמן לכל. נמצאת בהווה ועושה הכי טוב שאני יכולה כרגע....

אבל מי אני עכשיו ,אם אני לא איילין הקדרית עם האש?.

ודברתי עם עוד קדרים כדי לשאול אותם אם הם מכירים תופעה שכזאת....של גחלים.....והיה כל כך מעניין לשמוע מכל אחד איך הוא רואה ומבין וחווה את המעברים האלה, ושאפשר גם לקחת לפעמים פסק זמן  ולהתבונן על איפה הייתי ?.מה עשיתי? לעיין בספרים כדי לקבל השראה, או שסוף סוף יש זמן להתעמק באיזו טכניקה שתמיד רציתי לנסות ,

 ואחרי שסגרתי את הטלפון ....

הופיע בגחלים , ניצוץ האש. ולקוחות שוב באו עם הזמנות..

אוכל לנשמה

"אנשים קונים את הקרמיקה שלך בגלל הבעירה (Passion) שחשים "בתוכה""

 כך אמר לי אחי כאשר סיפרתי לו על מחשבותיי להרחיב את עיסוקיי כדי לכלול גם עיסוק בחישוקיים

(בתחום היצירה ,לימוד והפעלה). התגנב "ספק"  לתוכי  ( הוא גם אמר לי פעם  שהמורה שלו אמר :

 "ספק וכעס  הם האויבים הכי מסוכנים" )

 ולאט לאט הספק אכל אותי יום יום 

עד שנשארתי מרוקנת מכוחות היצירה.  ומהמקום הזה ..הצעקה שלי למעלה  הביאה לגלריה

איש ממוצא תימני מבוגר ,אומן וסופר סת"מ שהתחיל לשבח ולהתפעל מעבודותיי בחימר ובציור.   דיברנו על אומנות . וכאשר שאלתי אותו אם הוא חושב שאנשים יקנו את הציורים שלי .

הוא הסתכל בי בפליאה ואמר :

 "יוצרים בשביל הנשמה , לא בשביל למכור . אם את נותנת מזון לנשמה שלך , זה משפיע על כל מה שאת עושה. וכך אנשים מרגישים את הנשמה שלך בכל דבר ונמשכים לזה. אי אפשר ליצור בשביל למכור" .

 הסתכלתי עליו ישר לעיניים וידעתי שהוא "נשלח אלי"

אם המסר הזה .

 ומיד מהדיכדוך שבו הייתי שרויה .

 מיד התמלאתי בשמחה ואור וידעתי שאני הולכת להעמיק את עיסוקי בחישוקים !

 שזה מביא לי הרבה שמחה, אנרגיה,יצירתיות ומפגש עם תהליכי למידה וקשר בין אישי ברגע שנוכחתי בזה .

 כל כוחותי חזרו אלי בשמחה . גם יצירת כלים פרצו ממני.

קדירת צלי כתף עגל

(בטעם מתקתק לקראת השנה הקרובה)

 רצוי להשרות את הבשר למספר שעות בדבש/סוכר חום/ריבת משמש

שום, מלח ופלפל.

-         "לסגור" את הבשר בסיר עם מעט שמן זית על אש חזקה

-         לחמם תנור לחום הכי גבוה

-         להכניס לקדרה את הבשר .ורק אז להוסיף נוזלים

(יין .רצוי אדום יבש, סויה)

-         להנמיך את החום ל 150

לאפות כ 3 שעות (תלוי בגודל הנתחים)

 העיקרון הוא: חום גבוה מאוד בהתחלה

ולאחר כך- חום נמוך. לאט לאט עד שהבשר יוצא רך.

אגרת במייל

אני עוברת לשליחת האיגרות איי מייל -  מעכשיו כל מי שמעוניין להמשיך ולקבל אגרת יכול לשלוח לי את האיי מייל שלו.וכך תמשיכו לקבל (אל דאגה , כתב היד והציורים ימשיכו גם במייל)

                            eileenlev@gmail.com

מאחלת לכולנו

שנה חדשה ומבורכת

שנת צמיחה ,יצירה,

נתינה והקשבה פנימה והחוצה  .

איילין לב

אגרת אביב

אמא אדמה קדרות

שלום שלום לכל חברי,לקוחותיי ותושבי משגב,

אני יושבת לי מחוץ לסטודיו בשמש, על שרפרף עץ מול הפריחה של החרדליים

וציוץ הציפורים ומברכת על זה שהאביב הגיע. הדלתות בגלריה פתוחות לרווחה,

יש אור, אוויר,זרימה, ואני מודה על הכל ; גם על חופשת החורף שלי, גם על הגשמים

המבורכים, וגם על האביב שמציץ מכל ניצן.

 מה היה ?

 בחורף נסעתי למקום חם כדי לעשות פסק זמן שקט ורגוע. ארגנתי לי מספר "פרויקטים"

לחופשה כדי להעמיק את הידע והניסיון שלי בתחומים שונים: טכנולוגיה של קרמיקה,

צילום, ציור, שימוש במחשב, התבוננות ...... וחזרתי עם כוחות מחודשים  עם הרבה שמחה

והתלהבות. כרגיל, יש מחיר שעלי "לשלם" בדרך, שכולל תיסכול מהרצון להגיע לאן שהוא

מבלי לדעת את הדרך, ניסיונות רבים שמצביעים על מה חסר עדיין (יחד עם הפליאה ממה שיש !)

וגם המקום ה"אבוד" שנראה שצריכים פשוט להרים ידיים ולוותר, המקום שבא שניה לפני קול קטן

שרומז ומעודד ומראה את קצה החוט אל השלב הבא. אז... מן הטכנולוגיה הבנתי שהסוד הוא

"להאיט". להאיט את קצב שריפת הכלים כדי למנוע כל מיני סדקים "מסתורים" שהתחילו להופיע

כבר בתחילת דרכם שהכנסתי לתנור. איך אני שוכחת שכל פגם בא בשביל שאגיע לשלב יותר

גבוה, ולא בכדי לייאש או להשפיל אותי. קראתי שמיות השיר הם בעצם

".....והעיקר לא להתפחד כלל..". זה אני שמכניסה את עצמי לפחד שאני קדרית לא מספיק טובה,

שלא אצליח למצוא פתרון...... אז יש שמחה גדולה, כל פעם, אחרי שאין  ספור ניסיונות,

הגיע הפתרון....שמפנה את הדרך לאתגר הבא.

*תזכורת גלרית חוצות "כד וחומר 2009 " ברעננה   18.6.09 – 16

*אנשים המעונינים בהדרכה של" שביל החיים" שלהם דרך אסטרולוגיה

                                                                                    www.naiadmoon.com/

*לקבל איגרת זאת באי-מייל   www.eileenpotteryyodfat.com

 טורט אגסים ושקדים

                של מיה

מתאים לתבנית  24

תחתית:  ½ 1 כוס קמח

            100 גר' קוביות חמאה קרה

3        כפות סוכר

3-2 כפות מים קרים

         לערבל ולשים במקרר לשעה.

מילוי : לערבב ביחד

            100 גר' חמאה

            ½ כוס סוכר.

            2 ביצים

            3/4 1 כוס שקדים טחונים לאבקה.

            קליפת לימון מגורדת.

שכבה מעל: 6-5 אגסים, חצויים, קלופים ומגולענים.

                       (ואם לא מספיק בשלים.לבשל קצת עם לימון וסוכר)

ציפיו:

2 כפות רוזטה( סירופ שקדים)

או ריבה טובה מומסת במים.

הכנה :

לרדד בצק,לסדר בתבנית 24 עם שוליים.

לאפות בחום  200-180 כ 10 דקות.

מערבבים  את המילוי לקרם(מלבד האגסים)

מורחים על תבנית האפייה. מסדרים את האגסים מעל.

אופים  ב 180 כ 40-35 דקות עד שמוזהב

מוציאים ומורחים הציפוי.

            בתיאבון.

   להיות תלמידה

חזרתי עם הרבה חם מבפנים, סיפוק מציורי נוף שציירתי וצילומי טבע שצילמתי

ומתחביב חדש "הולה הופ" (hoola hoop). תוך כדי הלימודים האלה נוכחתי לדעת

שמאוד "מפרה " להיות תלמיד. שאפשר לנסות עוד פעם ועוד פעם ( במיוחד עם מצלמה דיגיטלית).

ולראות איך החזרה עם אותה פעולה מגלה את הדרך. ולראות איך הגוף יודע מה לעשות מעצמו וכל

מה שעלי לעשות זה "עבודת הרגליים". לקום עוד פעם ולנסות, להסתכל לכיוון האור, להניח לראש להרפות, ולשחרר מעצורים שעוצרים אותי מלקפוץ מהצוק. מניסיונות  ציורי הנוף הגיע אלי ביטחון

ותעוזה ביחס לצבעים וחופשיות עם המכחול ועם הכלים.

מהצילומים הגיע עין בוחנת יותר ביחס לעיצוב ולקווי הכלי. ומ "הולה הופ".... הגיע אפשרות למקצוע נוסף בגיל הזהב: להיות מורה ל "הולה הופ" !!. פגשתי מורה שלימדה אותי הולה הופ באותה רוח

שאני מלמדת קדרות. זה היה מאוד מרגש לראות שכל מה שעושים זה להחליף את המילה "חימר"

ב "הולה הופ" . כנראה יש קשר בין הריתמוס בסיבובי האובניים וסיבובי ה- הולה הופ. יחד עם הרצון

להיות מחובר למרכז שלך בכל רגע ורגע.(ולא....נופלים: גם הכלי וגם ה- הולה הופ !)

ניתן לראות בגלריה את הציורים ואת ההולה הופ (כולל הדגמה....) אשלח "קישור" לצילומים, למתעניינים.

הלחמה

בהתחלה המעבר מחופשה לשגרה היה קל...ואז הגיע יום גשום,קר וחשוך. כשהגעתי לסטודיו

נראה היה לי שהקדר שבתוכי אינו קיים יותר. חוסר אפשרויות  ללוש חימר, חוסר מקום בתוכי

שממנו אפשר לייצור כלי...התגעגעתי לשקט שהיה בחופשה,לטיוליי עם זריחת השמש .שעות

רבות על החוף, לזמני מעבר בהם יכלו הדברים לשקוע לפני שכבר מתחילים בדבר הבא,

להתבוננות ו"לדו-שיח" עם הטבע, להקשבה , לזמן להתנועע עם ה-הולה הופ ולהיות

עדה לתהליך הלימוד,לשמחה ולאנרגיה שיש בדבר עצמו..........אז מה עושים?

הרי רציתי לחזור לארץ, אני אוהבת את החיים שלי, את הסטודיו, את הגלריה . אבל משהוא

פה צריך להשתנות..

התחלתי אט אט ללוש חימר. זכרתי שלגעת בחימר זה כמו מרפא...בוא ניתן צ'אנס להתרפא...

ולאט לאט הגיעו התשובות...  כ"הלחמה" : לצרף את מה שכל כך הזין אותי שם עם מה

שהיה מזין אותי עד פה. וכך נולדו העיטורים החדשים על המלחיות והצלוחיות ועוד כלים

אחרים. וגם להביא הולה הופ לסטודיו ולצאת לטבע מידי פעם, להאט את הקצב ולזכור

עד כמה חשוב "זמן המעברים" זמן שקט לעיכול רשמים ,הקשבה, חלומות, זמן כדי להריח.

סיפרתי לאחי על ההבנה הזאת כתוצאה מהחופשה . והוא נתן לזה כינוי:

"ההתענגות שבאיטיות"  " The joy of slow"

 אז אם תעברו ליד הסטודיו-גלריה ותראו מישהי מתנועעת בשמש באמצע היום בכייף..

- זאת אני   The Hooling potter מזמינה אותכם לנסות !

 מאחלת לכל אחד ואחת, בריאות ושמחת חיים ו"חופש"!!

 חג חירות שמח   ואביב נעים....ופורח

                                     איילין לב 

 24 שעות שירות עצמי

פתוח א – ו

 15:00 – 9:00

  יודפת

    9800122 - 04

אגרת חורף

מאמא אדמה קדרות

 ללקוחותי,חבריי, ותושבי משגב,

שלום שלום!  עם הגשם שיורד היום המילים לאגרת יורדות סוף סוף אל הנייר.  כבר יש תירוץ לתבשיל קדרה, למבער שמאיר בעדינות ומפיץ ניחוח של "מצב רוח טוב", "התרגעות", או "אנרגיה" (תוצרת ארומטרפיה של "סבון הברון", אפשר להשיג אצלי) או כל תמצית אחרת, מה שמוסיף לאווירה הביתית כאשר הבית סגור.  יש גם הזדמנות להכין קומקום תה לעצמך ולאחרים ולהתכרבל ליד התנור.

ציפור נודדת

 אני אישית ...נכנסת לדיכדוך בחורף...החומר קר,הסטודיו פרוץ לרוחות, התאורה קרה, הגלזורות קפואות, ויש "פקק תנועה" בסרט-נע של היצירה בגלל שהכלים לא ממש מיתיבשים.

הקדרים ביפן מקדישים את חודשי החורף לזמן השראה בלבד:  רעיונות חדשים, ועיון בספרים.  ליצירה חוזרים באביב.  מאז שסיפר לי קדר יפני על ה"ריטמוס" הזה, חלמתי על אפשרות כזאת.  והשנה בחרתי לחזור לחוף שקט במקום חם.  חבר היגדיר זאת מאד יפה:  "את כמו ציפור נןדדת.  את עוברת למקום חם כדי להרגיש את החופש שלך."  נכון.  לכן...אני יוצאת לחופש שנתי שלי עד 16.2.09 .  הגלריה תפעול ב"שירות עצמי" בזמן הזה.

  המפגש

חברים , לקוחות ותלמידים מגיעים לגלריה\סטודיו במשך היום.  ואמנם אני עובדת לבד אבל זוהי הזדמנות למפגש.  בתוך המפגש הזה נפתח מקום חדש בתוכי:  חבר אחד עכשיב עזב והשאיר לי "מתנה" מהמפגש בינינו.  הוא הזכיר לי ש"בכל רגע ורגע אני יכולה לבחור ב"ליצור".  ליצור את הרגע הבא שלי, ליצור את המפגש, את המילה, את הכוונה, את הראייה."

זהו חבר שבמבט מבחוץ אפשר היה להגיד עליו "לא קל לו בחיים".  אבל לדבר איתו, לשמוע ולחוש אופטימיות באפשרות בחורה כשהוא רואה הכל כהזדמנות לצמיחה, ליצירה, ךלמציות חדשה.  שאלתי אותו: " מה עוזר לך לזכור את החזון והמטרה שלך בחיים?" ----

"הודייה" אמר...

"גולש קדירה" משובח

2-3 בצלים חתוכים לפרוסות לאורך.  לטגן ולהניח בקדרה.

2 ק"ג קוביות (5-7 ס"מ) בשר לקדירה, לפלפל ולהמליח.  לטגן במחבת על אש חזקה (לא בבת אחת!)

להעביר לקערה. 

להוסיף לקערה:

ראש שום (!) קלוף

1/1/2  כוס סאקי (טקילה?)

כפית כוסברה יבשה

3 תרמילי הל

4-5 עגבניות חתוכות לרבעים

1 קופ' עגבניות מרוסקות

1/4 כוס רכז רימונים

פלפלים מנוקים חתוכים לריבועים גדולים:  2 אדומים, 1 ירוק חריף (לפי הטעם), 2 פלפל מתוק יבש וחתוך.

להוסיף מלח ופלפל (לזכור שיש כבר בבשר) ולהשאיר במקרר ליום אחד.  להוציא עד שיהיה בטמפר' החדר.

בתנור:  אחרי 20 דקות בחום גבוה מאוד – להנמיך את הטמפרטורה ולאפות כ-3-4 שעות.  להוציא כ-15 דקות לפני ההגשה.  להוסיף 4 שיני שום כתושים ו1/2 צרור כוסברה טרייה קצוצה. 

מרשם צמחוני לקדירה

כמו המרשם הבשרי אבל...בלי בשר:

לחתוך טופו לקוביות ולהשרות יחד עם פטריות שמפניון שלימות קטנות עם ריבועים מ- 3 בטטות קטנות או אחת גדולה ועם כלרבי חתוך לריבועים גדולים.  אפשר גם עם לפת.  השאר – בדיוק כמו במרשם הבשר.

שידרוג:  זיתים (לא מקופסא) ושזיפים יבשים, פרוסות לימון דקיקים ופרוסות תפוז.

בתאבון! 

שף" בחדר הגלזורות

באגרת הפעם המילה "חופש" היא  מילת המפתח.  בעקבות הרצון שלי להרגיש חופשייה בחיפושי לתוצאות מהגלזורות שאני עושה החלטתי ללמוד את הטכנולוגיה עם שולה וולך, מורה וותיקה, לשעבר מבצלאל.  וכך זה קורה.  כבר בשיעור הראשון היא פתרה לי חידה שתמיד היתה לי:  מה פשר המילה "קדר"?  קדר נחשב למייצר קדרות.  ומהי המילה "קדרות"?  בגלל שהכלים היו עם תחתית שחורה כי השימוש בהם היה על מדורה! מהמילה שמבטאת כהות: קדרות.  למילים נוספות שנתגלו לי היא אמרה:  "חומר" זאת המילה ל clay (שמופיע בתנ"ך) "חימר" זאת אותה מילה אלא בערבית.  "חרסית" הוא מרכיב ראשי בחומר ו"חרס" הוא החומר שהוא כבר שרוף.  הקורס מאפשר מפגש מפרה עם קדרים  נוספים.  כל אחד בא עם הנסיון והשאלות שלו וכולנו מתברכים מזה.  והכי כיף לי להבין יותר לעומק תכונות בהרכבי הגלזורות ואיך אני יכולה להשיג תוצאות שאני מחפסת, וזאת רק עם שינויים קטנים במרשם המקורי.  הכונו לשינויים בגלזורות!

מודעות

*למעונינים ללמוד טכנולוגיה עם שולה וולך! 02-5864127      054-2039656

*למעונינם לקבל אגרת זאת באי-מייל נא לכתוב לי: 

Eileen@actcom.net.il

מאחל לכולם כוחות נפש המאפשרות לפגוש באור מתוך החושך ולהתכוון בעזרת חברים...חג אורים שמח!

חורף גשום וקר עם חום בלב.

איילין

איגרת אביב אמא אדמה קדרות

 

שלום שלום לכל חברי, תושבי משגב ולקוחותי. האביב מגיע! שרצתי את החורף הנעים עם אתנחתא בתאילנד. שם יכולתי להתחמם ולהתרענן. נפתחתי לרשמים מהים הנפלא, מקדר תאילנדי, גם להזין גוף, נפש, רוח, ולחזור בתחושה של כוחות מחודשים. בעצם, כולנו קשורים זה לזה: אני התברכתי בליצור כלי חרס שימושיים שיכולים להביא לכם יופי והנאה. כאשר אתם רוכשים אותם ממני אני זוכה להתחדש והתעמק בעבודתי וליצור עבודות מגוונת שכאילו מייצגות את מקומי בעולם. לכן, תודה וברכה לכלכם. לא לשכוח! גלריית חוצות "כד וחומר" 17-03-2008  הבטחתי להזכיר לכל מי שפספס בשנה שעברה את החוויה הנפלאה הזאת. אז.. תציינו כבר מעכשיו בלוח השנה את התאריכים 17-19.6.08 ימים ג'-ה' מ18:00 עד 23:00 בפארק רעננה מסביב לאגם. 60 אומני קרמיקה מכל הארץ מציגים את עבודותיהם. מגוון עבודות מיוחדות מחימר. מומלץ!

מרשם תבשיל קדרה של אורלי מ"מעמקים" (עבודות פסיפס בישוב עצמון)   בתחתית הקדירה: בצל מטוגן (אפשר גם בחמאה!) מוכן מראש על הבצל המטוגן לסדר: שכבה דקה של גריסי פנינה שכבה דקה נוספת של גרגרי מש 6 תפוחי אדמה (לא ענקיים) 5 גזרים חתוכים 4\1 כרוב כרובית קטנה, חתוכה חתיכות קולרבי 6 תמרים   לתבל: מלח גס (לפי הטעם) רוזמרין (אפשר טימין) צ'ילי, פלפל שחור, אגוז מוסקט, פפריקה מתוקה, אגד מחצי חבילת פטרוזיליה להוסיף מים עד כ 4\3 מכות המצרכים, להכניס לתנור ל200 מעלות צלזיוס לשעתיים בערך.

 

Eco-איגרת   החלטתי להציע לכל מי שמקבל את האיגרת הזאת בדואר, אפשרות לקבל במקום זאת בEmail וכך לחסוך בנייר ובמשאבים. אם אתם מעוניינים בכך, בבקשה שלחו לי Email וצרפו את כתובת הדואר כדי שאוכל לבטל את המשלוח בדואר, ואז אצרף אתכם לרשימת הלקוחות המקבלים את האיגרת במחשב.   Eileen@actcom.net.il

Tea for 2 לפני שנתיים הגישו לי תה בקומקום אובאלי מאוד מיוחד. החוויה הייתה כל כך נעימה, עד שהחלטתי שאני מוכרחה להשיג לי קומקום כזה. שמחתי להגיע למפעל שבשאינג מיי, תאילנד ולרכוש אי אלו ערכות תה, כדי למכור אצלי בגלריה. תוכלו לראות ולרכוש עד גמר המלאי.

 

התפתחויות התקופה האחרונה הביאה לי השראות משמעותיות. את התוצאות תוכלו לראות על מדפי הגלריה: צורה חדשה לקומקום וקופסאות איחסון, ציורים על כדונים, גלזורות חדשות ועוד.. השתתפתי בסדנא אצל ג'יל ומיכל ג'וריי בתאשור, קדרים ואנשים נפלאים, שפתחו בפני חוויות חדשות ויכולות חדשות להעיז. גם התחלה של שימוש במכחול וצבעים לעיטור. גם הבנתי שהחלום על תנור עצים "גדול עלי" ואצטרף למצוא איך להשיג את תחושת החימר השרוף ע"י שריפת עצים בדרך אחרת. וכך קרה בתאילנד, כשביליתי אצל קדר ותיק ומיוחד בשאנג ריי, שמו סומלוק. העבודות האומנותיות שלו מגיעות לתוצאה שהייתי משתוקקת אליה. הוא שורף את עבודותיו בתנור גז, כמוני. עכשיו, כשאני יודעת שזה אפשרי – החיפוש שלי מתחיל! איך להגיע לזה?! היה כל כך נעים ומעניין לשוחח איתו, הרגשתי ששנינו באותו כיוון, באותם אידיאלים, באותם סדרי עדיפויות בקדרות ובחיים... רק שהוא עושה את זה במפעל שהקים יחד עם 14 כפריים ממשיכי דרכו, והעבודות נמכרות בכל העולם! ואני?! בגלריה הקטנה שלי בגליל, פה בארץ. ראיתי טכניקות של צורות המצויות בתוכי כבר מזמן, אבל לא ידעתי איך להגיע וליצור אותך למעשה, אני מקווה להתנסות בזה אצלי.

 

אמא טבע       השהות שלי על חוף מדהים אפשרה לי לטייל שעות רבות בין הצדפים, הסרטנים, החול, הים. כל דבר שם נתן לי השראה לעיצוב, עיטור, צבע, סידור העבודות בגלריה, טקסטורות, צורות. היה מעניין ומפרה. זוהי אמא טבע.

ועם חג הפסח, הבא עלינו לטובה, אני מאחלת לכולנו לזכור את הבחירה החופשית שיש לנו, כל רגע, איך לחוות את חיינו, מתוך עבדות או מתוך חירות: "אם תבחר להסתכל מבעד לעדשות הטוב, הטוב יהיה הדרך שבה תהיה מובל לקראת מימוש גורלך. אם תבחר לראות מבעד לעדשות קושי ושליליות, אז שליליות תהיה הדרך שבה תובל... אתגרים ותמיכות יהיו פרושים על שביל חייך. פתחים רחבים או אולי חורי הצצה יהיו התפישות והמושגים שלך" Shoni Labovits   לחיי ההתחדשות! איילין לב

 

 

 

---

 

אגרת חורף אמא אדמה קדרות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלום שלום לכל חברי, לקוחותי ותושבי משגב. החורף מתחיל להזדחל, הסטודיו חשוך יותר, רוחות פורצות מהדלתות הנפתחות וידיים קרות בתוך המים. המבער דולק בניחוח "מצב רוח טוב" שממלא את החלל... וה"גלגל" ממשיך להסתובב. "הסימפוזיון לקדרות בישראל" מארח השנה שלושה אומנים מאנגליה וארה"ב. הוא ייערך  במכללת תל-חי בחנוכה, בימים ד,ה,ו (6-8.12.07). זהו אירוע שמביא איתו הרבה השראה ולמידה. אנחנו מבורכים בלהיות חלק בחוויה מיוחדת כזאת. אני מקווה לצאת לחופשה בפברואר. כאשר החימר קר וקשה, הלחות בסטודיו לא מאפשרת לכלים להתייבש ואני כבר "צמאה" לשמש! הגלריה תפעל במתכונת "שירות עצמי" כמו תמיד בשעות בהן אני לא נמצאת.

מרשם קדירת עוף בחלב קוקוס וכוסברה        שוקיים וכרעיים       לקמח את העוף היטב עם מעט מלח, פלפל והל (טחון)       לחתוך בצל לפרוסות       לטגן קלות במעט שמן שומשום, להוסיף ג'ינג'ר (עדיף טרי), שום (פרוס או כתוש), זרעי כוסברה, גבעולי לואיזה ואת הבשר החתוך והמקומח.       על להבה גבוהה גבוהה לטגן עד שהעוף מוזהב.       להוסיף מיץ לימון, חלב קוקוס, מעט מלח, פלפל ולהעביר לקדירה       לאפות בתנור (200 מעלות) כ-40 דקות (עד שמוכן)       להוציא מן התנור – להוסיף הרבה כוסברה קצוצה, לערבב ולהשהות מספר דקות לפני ההגשה. בתיאבון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"כן" לחיים בכל רגע ורגע יש לי בחירה; להתייחס או לא, להגיד "כן" לחיים או לשקוע בהרגלים, בביצוע... פעם אחת הציעה לי חברה להגיד תמיד "כן" חיים, וכמה שאני אופטימית, זה בכל זאת מאמץ פנימי להגיד תמיד "כן". הרמתי את הכפפה והתחלתי להגיד "כן" לכל דבר ולכל אחד. וזה מביא מלא הפתעות בחיים, דרכים חדשות, פתיחות ועניין. זה גם בא עם הידיעה שהכל אפשרי: במאמר בעיתון על אנשים שמאמינים בבני אדם (בהתייחסות לשירות עצמי אצלי), בתוכנית טלוויזיה באותו נושא: לא תמיד אני יכולה לראות את ההשפעה הישירה באותו רגע של להגיד "כן". ואולי יותר נכון הוא להגיד שאני בכלל לא יכולה לדמיין אפילו את ההשפעה הזאת. למשל, המאמר בעיתון אפשר מבט חיובי שונה ולהתייחסות לתקשורת וגם פתחה דלת לחשיפה בטלוויזיה. היה חשוב שכל מה שכתוב היה נכון, ברוח חיובית ונאמן לדבריו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"יש דבר שאפשר למצוא רק במקום אחד. הוא אוצר גדול, שאפשר לכנותו 'הגשמת קיומנו', המקום בו ניתן למצוא אוצר זה הוא המקום בו אני נמצא" מרטין בוּבר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זמן להגשמת חלומות מאז ראש השנה עד עכשיו, התמלאו שוב המדפים. כאשר נגמר החג, ובאמת המדפים ריקים, הייתי בי תחושה של התחלה חדשה... איך אני הולכת למלא את המדפים הפעם? ראיתי שזה הזמן להגשים חלומות: לפי שעה עזבתי את הגלזורה הכחולה ופניתי לירוק. אובני רגל שקניתי לפני שנים, ובקושי הספקתי להשתמש בהם, מזמינים אותי לעבוד שוב. כאשר ניסיתי ליצור עליהם, לפני כ7 שנים, היה לי מאוד קשה, כמו ללמוד מקצוע חדש! הצלחתי ליצור מעט כלים קטנים ונהניתי, אבל קצב החיים סחב אותי בחזרה לאובניים החשמליים. הפעם חיפשתי שקט, פשטות, ראשוניות, מנוחה מהאינטנסיביות של החיים. התיישבתי אליהם עם גוש גדול של חימר מתוך כמיהה לעשות קדרה, ואם היא תצליח, כבר הכל אפשרי. וכך היה. היה קשה, אבל רציתי לצלול בחוויה וללמד את עצמי איך לעבוד עליהם בלי להפעיל כוח מיותר. היה נפלא... הקדירות יצאו, לאט ובשקט... תכונות הטקסטורה והעובי נראים לי כיום מאוד מתאימים. איזו מתנה! והכרזתי ש"זהו זה!" עכשיו אני יוצרת בשקט ולאט עם אובני הרגל. גמרתי עם המרוץ של האובניים החשמליים... והכלים נולדו, חושניים, רוקדים (קצת עקומים) והרבה סיפוק שבתגלית, אבל המדפים התמלאו לאט... המצוקה שלי גברה כי הייתי רוצה מגוון רחב של כלים למכירה ללקוחותיי, אבל הקצב על אובני הרגל הוא שונה. ואחרי חודש מצאתי את עצמי עם תחושת בטן שאני מלאה בתוכי בכלים שצריכים להיווצר ולזה דרוש, כמובן, דוושה חשמלית! חזרתי לאובניים החשמליים, הכלים יצאו להם ברווחה, "המעיין" שוב זורם... ובסופו של דבר מצאתי פשרה: הכלים הקטנים על אובני הרגל, והכלים הגדולים יותר על האובניים החשמליים. ובפעם ה.... אחרי שטעמתי משני הקצוות, אני נמצאת על דרך המלך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"הדברים הקטנים"  "המיומנות בעלת הערך הכי גבוה היא לעורר, להחיות ותחזק ויברציות רגשיות עילאיות של עונג, הודיה והערכה, כמו גם אהבה. הם הכוח שלך. תמצא ותתמקד בדברים הקטנים בחייך שאתה יכול להעריך ולבטא את תודתך אליהם"   מסרי בוקר

מאחלת לכולנו חורף מחבק וקשת בשמיים שממלאים אותנו תקווה וזיכרון של דברים שמזמן כבר שכחנו.   כל טוּב  איילין לב

 

 

 

 

 

 

 

 

---

 

אגרת סתיו   אמא אדמה קדרות

 

שלום שלום ללקוחותיי, לחברי ותושבי משגב, שנה טובה ומבורכת לכל אחד ואחת. הקיץ הביא איתו הרבה שינויים והתחדשות. "הופיעה" אצלי מתלמדת, פתאום, ואיתה העצמת הסדר והניקיון...

 

"גיוביץ"   מרשם בעקבות פגישתי עם שף מיוחד: השף הזה טעם "גיוביץ" בהונגריה (בצרפת נקרא "רטטוי") והתפעל מטעמו. הוא לא ידע אם לטוס לשם בחזרה לקנות כלים מתאימים או לנסות לחפש פה בארץ.   כך הגיע אלי. הכנתי לו, על פי בקשתו, קדירות אישיות. התבשיל בקדירות האלו ערב מאוד לחיכו, לפחות כמו בחו"ל. והרי המרשם (אפשר, כמובן, להכין בלי בשר וגם בקדירה משפחתית):   לחתוך לקוביות ירקות: תפוחי אדמה, חציל, קישוא, גזר, פלפל אדום, שעועית ירוקה, סלרי ועגבניות.   במחבת לטגן במעט שמן רצועות בצל, להוסיף אל המחבת את ריבוע הירקות ומשחימים במהירות על אש גבוהה.    להשחים את הבשר: אוטמים במחבת, אפשר עם מעט קמח, חלקי עוף, כבש, או בקר.   מוסיפים שם חתוך ופטרוזיליה קצוצה. מתבלים במלח (רצוי גס!) פלפל שחור גרוס טרי.   מסדרים הכל בתוך הקדירה, מכניסים לתנור שחומם מראש (180) לשעה וחצי.   בתיאבון!

נגיעות בחומר מס' 4   "נגיעות בחומד מס' 4" – יריד קרמיקה בכפר וורדים בימים 27-29.9.07, חמישי, שישי, שבת בסוכות תשס"ז. האירוע כולל 30 קדרים מרחבי הארץ שמציגים ומוכרים מיצירותיהם, הרצאות לקהלה הרחב, הקרנת סרטים על קרמיקה ופעילות מגוונת לילדים ומבוגרים. השנה בחרתי לחגוג סוכות בביתי, לכן לא אוכל לפגוש אתכם שם, אבל מומלץ מאוד להגיע לשם לכל מי שאוהב קרמיקה. שעות היריד מ 10:00 עד 17:00.                לפגוש את ה"מפלצות"    כאשר אני מלמדת אני משתדלת להדגים ללא מילים. רק לאחר מכן אני מסבירה. התלמיד מנסה...   פעמים רבות הניסיון הראשון די "מצליח", ואני קוראת לו "שלב החסד". ההבנה שלי מההתנסות הזאת היא שהתלמיד עדיין ריק. מתוך ה"ריק" הזה הוא מנסה... וכאשר הוא כבר "צינור" – משהו יכול לעבור דרכו, משהו שיוצר את הכלי.   מיד נכנס האגו (אולי פחד, אולי ספק, גאווה, אמביציה) מה שמתחיל להכשיל אותו פעם אחר פעם, עד שהוא פוגש את כל ה"מפלצות" הללו ולומד להכיר אותן אחת אחת. במקום של שקט וכניעה לקדר שבתוכו, אשר קיים בו בעצם כבר מזמן, יוצא כלי שכבר יוצא דומה למה שהתכוונו אליו. (סיפורים רבים סופרו על מצבים כאלה בתרבויות רבות בעולם.)

 

הגשמת חלום   צמוד לסטודיו שלי נפתחה נפחיה. מעניין לחלוק עם עוד יוצרים רעיונות ושאלות הכרוכים בביטוי אישי מול פרנסה והזמנות. כאשר התבוננתי על הברזל המחליד התמלאתי בכמיהה שהגלזורות שלי "ינועו" בין כל הגוונים האלה כמו של החלודה: חום, אדום, כתום, צהוב... הנפח אתגר אותי: "נו... תנסי להגיע לגלזורה כזאת!" אמרתי לו שאין סיכוי ושאין לי מושג איך אפשר לקבל תחושה כזאת, אולי כמו בציור שמן מופשט.     למחרת הלכתי לבקר קדרים שכנים, וכאשר ראיתי את העבודות... נדהמתי! בדיוק הגלזורה שדמיינתי: כמו חלודה! ביקשתי מהם "רמז" איך להגיע לתוצאה כזאת, וקיבלתי מהם רמזים לכיוון. הניסיונות הראשונים כבר בדרך. כיף נורא להגשים חלומות כל פעם מחדש.     שבוע לפניכם הגשמתי חלום 13 שנות חיפוש של גלזורה אחרת. תלמידה לשעבר באה להראות לי כלים שלה ולא האמנתי שבדיוק מופיעים הטקסטורה וגווני הגלזורה שחיפשתי, ללא הצלחה, על הכלים שלה. חקרתי אותה לפרטי פרים, כדי להבין מה ההבדל בין הגלזורה שלה לשלי (החימר אותו חימר, המרשם אותו מרשם, התנור אותו תנור, אבל... לא התוצאות). ולשמחתי הצלחתי לעלות על השינויים הקטנים שעושים את ההבדל הגדול. וכשמצאנו – עלו הניסיונות יפה מאוד.

 

אני מאחלת לכולם שנה מבורכת   בשמחה, בחמלה, בהקשבה,   בצמיחה, בנתינה, ובאהבה.         איילין לב, יודפת

 

 

 

---

 

איגרת קיץ אמא אדמה קדרות

 

שלום לכל לקוחותי, חברי ותושבי משגב. עם תחילת הקיץ אני שמחה שוב לכתוב לכם. בתחילת הקיץ – חם ביום וקריר בלילה. הפרש הטמפרטורות הזה מאפשר לכלים השונים להתייבש בקצב המתאים לי: מכבר הסטודיו לא סגור כמו בחורף, ואני מרגישה יותר זורמת עם אמא טבע.       יריד הקרמיקה השני "כד וחוֹמר" ברעננה – כבר אחרינו: הייתה זו הצלחה גדולה ובאו הרבה מבקרים, אומנים עם יצירות חדשות. הרבה כיף. ההכנות ליריד היו מאוד אינטנסיביות. כאשר הצלחתי להגיע במועד, ואיתי מבחר רב של יצירות, עלו בי הרבה שאלות: נזכרתי בהתלבטות שלי תוך כדי הכנת הכלים: האם עליי להיגרר ולהתפשר על פי דרישת הלקוחות, או להמשיך בדרכי, דרך אותה אני מרגישה כעולם היצירה העובר דרכי, איפה השילוב בין צרכי הלקוחות לבין מה שאני רוצה שיתבטא בעבודתי. השאלות נשאלות ואני מנשה להישאר פתוחה ומוכנה לאפשר לתשובות להגיע ולהתבטא..

-------------------------------------------------------------------

 

פגם אסתטי או ביטוי אנושי?   בסוף תהליך, כאשר כלי יוצא מהתנור, הוא כלי שהגיח לעולם. אני מתבוננת בו, נוגעת בו, מברכת, ורואה את מעלותיו וחסרונותיו. פעמים רבות אני מופתעת מהאכזבה: למרות שעשיתי הכי טוב שיכולתי, הכלי אינו מושלם. סיפרתי זו לחברה שלי, והיא צחקה וסיפרה לי סיפור: היה יבואם שהיה מביא סחורה מהמזרח כדי למכור במערב. הוא ניסה למנוע פגמים שהיו עושים במזרח ונראו במוצרים. ככל שניסה – הוא לא הצליח. התברר שזאת הדרך שלהם להזכיר לעצמם תמיד שהם לא מושלמים, ורק אלוהים מושלם ולכן תמיד יש צורך בפגם... כאשר אני עובדת אני מנסה ככל יכולתי להגיע למוצר איכותי, אבל תמיד יש משהו שהוא קצת עקום... למה אני לא מצליחה? ואז אני לוקחת צעד אחורה ומזכירה לעצמי שאני כבר עובדת כ-13 שנה ושזה הכי טוב שאני יכולה, ושזז מספיק טוב, וזאת אני, וזה בסדר גמור, וזה לא מושלם, ואולי אפילו רצוי שלא יהיה מושלם, בגלל שככה זה פשוט אנושי.

-------------------------------------------------------------------

 

-------------היה היה------------- .כל כך מעניין לעבוד בסטודיו הצמוד לגלריה וכך מתאפשר לי מפגש עם לקוחות, תלמידים ומטיילים :כל יום מביא איתו שיפור ושיעור משלו. לאחרונה סיפרו לי סיפור יפה שרציתי לספר גם לכם בארץ סין הרחוקה, בכפר קטן ונידח, חי איש שעסק במלאכת הקדרות. שמו יצא למרחקים עקב עבודותיו המופלאות בהדרן ובפשטותן. האיש היה עוסק במלאכתו ואילו אשתו הייתה זו אשר מקבלת את הזמנות האנשים ועוסקת במשא ומתן, למען לא יופרע במלאכתו. בן אחד היה להם, הבן היה עוזר לאביו כבר מגיל רך   לימים – הלך האב לעולמו. האם ובנה, אשר חששו לפרנסתם, מצאו פיתרון: על דבר מות האב לא הכריזו ברבים אבלא קברוהו בצנעה בחצרם. האם תמשיך, כמנהגה, לקבל את האנשים, והבן ימשיך בעבודת הקדרות – כאילו לא אירע דבר וכך היה. האנשים המשיכו לבוא ולהזמין כלים כמימים ימימה. יום אחד הופיע בביתם אדם אשר הזמין כלי מיוחד במינו, והוא פירט לפרטי פרטים את מבוקשו. משסיים לפרט את הזמנתו – קבע מועד לחזרתו והסתלק לו. בן הקדר התפעם מאוד מיצירת הכלי המבוקש, והוא יצע בעליל שרק הוא מסוגל ליצור בשלמות כלי שכזה .משסיים את מלאכתו – ציפה בקוצר רוח לבואו של המזמין – אך לשווא .הוא לא הגיע משחלפו ימים רבים והמזמין עדיין לא בא, החליט הבן הקדר לצאת ולבקשו ברחבי המדינה. ימים על ימים שוטט בכפרים רבים, שאל אנשים, תיאר את האיש לעוברים ושבים, ניסה לבקשו במקומות .נידחים, אך לא מצאו יום אחד הגיע הקדר לשפת אגם ובו מים זכים. ישב לנוח על יד האגם, גם ניגש קרוב לשפתו כדי לרחוץ מעט את פניו המיוזעות  משהציץ אל תוך מי האגם, השתקפה מולו דמותו: הייתה זו דמות אותו אדם אשר יצא לחפשו

------------------------------------------------------------------- 

"דברים שלא קורים לפי ציפיותיך ושוברים את ליבך,  לא נועדו שתהיה מריר או שתוותר.  הם קורים כדי לפרק אותך ולבנות אותך מחדש,  כדי שתוכל להיות מה שנועדת להיות באמת."       -Charles "Tremendous" Jones –

מאחלת לכם קיץ מלא חופש, חום, זרימה וכיף

 

איילין לב 

---

 

אגרת אביב  אמא אדמה קדרות

 

שלום-שלום לכל לקוחותיי, חברי ותושבי משגב, עם השמש ששוב התחילה לחמם, הירוק שמציף כל מבט, שפע פרחי הבר, החלונות הפתוחים ואני אחרי חופשה, אני מרגישה מלאה בכוחות חדשים לכתוב את אגרת האביב. הצלחתי בקושי "לשרוד" את הקור והלחות של החורף, עם קרני שמש מבורכות מעטות, שייבשו  מידי פעם אותי ואת הכלים, ואני שמחה שהאביב סוף-סוף הגיע ואיתו גם תחושה של התחדשות, חירות ויריד החוצות "כד וחומר 2007" (60 קדרים מציגים את העבודות שלהם מסביב לאגם בפארק רעננה, 15-17.5.07, ימי ג'-ה', בכל יום בין 18:00 ל 23:00).

 

קדירה "אקולוגית"   סיפרה לי לקוחה, על לזניה מצוינת, שאמא שלה הכינה. קצת הופתעתי מהרעיון ("יצא מעולה!" היא אמרה) ושאלתי איך בדיוק היא עשתה אותה. "לארוחת ערב בליל שבת, היא הכינה בקדירה תבשיל בשר עם ירקות... התוצאה הייתה כל כך טעימה, שגמרנו הכל, אבל נשאר לא מעט רוטב. אז לשבת היא הוסיפה לקדירה בשר טחון ואפתה... שוב, הצלחה גדולה, אבל גם הפעם נותרו שאריות. למחרת אמא פשוט סידרה את רוטב הבשר בתוך הקדירה, בין שכבות של אטריות לזניה שטוחות ואפתה בתנור. מכל המחזור הזה יצאה לזניה נפלאה... הפעם לא נותרו שאריות!"

כוח האחדות שבחימר בסתיו כשביקרתי בסין, ראיתי את אתר המפורסם של חיילי הטרה קוטה. מאוד מרשים לראות את אלפי החיילים האלה, בגודל טבעי ובסגנון אחיד, עומדים שורות-שורות בשקט נצחי. כשבוחנים אותם, מגלים שכל אחד מהחיילים מפוסל עם תנוחה, תווי פנים ושיער, שהועתקו מחייל אמיתי, שונה. עד אז סין הייתה מחולקת לחמישה אזורים, חמישה שבטים או עמים שונים. הקיסר גייס את כולם למשימה, ליצירת עשרת אלפים חיילי החימר שלו, ובמהלך העבודה ההמונית המשותפת במשך שנים - הם נהיו לעם אחד. חשבתי על התכונות הנוגעות לריפוי הנפשי, על הרגיעה לנשמה, כשעובדים עם החימר, כולם ביחד, בסגנון אחיד. שאלתי את עצמי, אם זאת אפשרות המתאימה לארץ שלנו? בינתיים שמעתי מקדרים ברחבי העולם, על הרצון לנסות לעבוד בחימר עם הפלשתינאים, כדי להביא שלום... מי יודע, לפעמים קורים נסים.

 

חלום הקדר האורח, רובין הופר, שהגיע לסימפוזיון הקדרות, סיפר שוון גוג' אמר: "אני חולם את הציורים שלי ואז אני מצייר את החלומות שלי". אהבתי את הדימוי הזה. גיליתי שבכל פעם שיש לי חלום, הוא הופך למציאות. אחד החלומות שלי, היה למצוא שמן אתרי טוב (במחיר סביר) כמוצר נלווה למבערים שאני יוצרת. אחרי שנה של חיפושים, הזכרתי לעצמי שאני קדרית ולא ארומטרפיסטית. וויתרתי על החיפוש וחזרתי ליצור את המבערים... חברה שהגיעה במקרה, קיבלה על עצמה את המשימה למצוא שמן אתרי... וכך התגשם החלום שלי. עכשיו תוכלו למצוא בגלריה מבערים, שמנים אתרים איכותיים עם ריחות נפלאים, סבונים אורגנים ודגם חדש לסבוניות (רעיון למתנה לפסח!). זה מזכיר לי את המשפט, שהתפילות שלנו מקבלות תמיד תשובה חיובית - "כן, רק לא עכשיו", או "חשבתי על משהו טוב יותר בשבילך".

 

רשמים מהודו חזרתי מביקור בצפון הודו, שבמהלכו ראיתי כמה קדרים יוצרים. הרושם החזק ביותר שלי, היה השקט והראשוניות של הכלים. הם חופרים אדמה יבשה מהשדה, משרים, מסננים ולשים כמות של חומר לח, שתספיק להם לאותו יום. אחד הקדרים (רק הגברים יוצרים), עבד על אבני רחיים עם עם שקע קטן, שבו נתן תנופה עם מקל, לפני שהחל ליצור את הכלי. הגלגל הסתובב בשקט, ובמינימום תנועות, לאט-לאט, בעזרת חתיכת עץ קטנה וסמרטוט, יצר הקדר קופת חיסכון. קדר שני, עבד בשיטה אחרת - הוא לקח גוש גדול מהחומר הלח, הניח אותו על דיסק מחימר שרוף, עם פין שהחזיק אותו בתוך קרש תחתון עם מיסב. הוא הכה בחימר ויצר בור בתוכו, עם האגרוף שלו. הוא התחיל לעבד את הצוואר והשפה של הכלי, תוך כדי שהוא מסובב באיטיות את הכלי על דופן הדיסק ושומר על הסימטריות שלו. אחרי ייבוש של הכלי במשך כמה שעות, הוא מוכן לשלב עיצוב הגוף. לאט-לאט בעזרת פטיש עץ ביד החיצונית וחתיכת עץ מעוגלת שמהווה תמיכה פנימית, עובר הכלי את התהליך, שבסיומו יהפוך להיות כד מים. העבודה מלווה בצלילים וקצב, וכך לכל כדי המים של כל הקדרים בכפר, יש צורה אחת אחידה. את כל הכדים האלה שורפים בלילה בבור באדמה, לאחר שכיסו אותם בחרא של פרות, המשמש כחומר הבעירה העיקרי. לפעמים יוסיפו להם קישוט קטן של שורת קווים, המצוירים באבקת ברזל, שנטחנה מאבנים באזור. הכל מאוד פשוט ושקט, מקצוע שעובר מאב לבן... בזמן שניסיתי ללמוד את הטכניקה שלהם, אחד מאנשי הכפר לקח חתיכת חימר, עיצב ממנה במהירות דמות אישה פרימיטיבית עם כד על ראשה, ונתן לי אותה מתנה... "אמא אדמה"!

 

גן-עדן או גיהינום?  תלמידה שלי, לשעבר, ביקשה להשתמש באופן זמני בגלזורות שלי ולשרוף בתנור שלי. תגובת הבטן שלי הייתה - "בטח!"... החלטתי להתייעץ עם המורים שלי, שהורישו לי את הידע שלהם, וגם הם עודדו אותי לראות בזה הזדמנות לעזור לקדר אחר. מספרים שבגן העדן ובגיהינום, כשיושבים סביב לשולחן הוא עמוס בכל טוב. התנאי היחיד הוא שכולם צריכים לאכול עם הכלים שנמצאים על השולחן. לכלים האלה יש ידיות ארוכות מאוד... בגן-עדן כל אחד מוכן להאכיל את חברו והם שבעים ומרוצים. בגיהינום כל אחד רוצה לאכול בעצמו – כולם נותרים שם רעבים...

 

אני מאחלת לכולנו ביעור חמץ מכל צרותינו, חירות מכל גאוותינו, וחופש להיות בני-חורין להקשיב לעצמנו ולאחרים ולאהוב!  כל טוב, איילין לב אמא אדמה קדרות        יודפת     04-9800122      www.eileenpotteryyodfat.com

 

בשביל האיגרת בקובץ וורד, לחץ כאן 

                                               

אני מזמינה את כלכם לסור אלי, ליודפת או למצוא אותי (!) באינטרנט באתר החדש שלי www.eileenpotteryyodfat.com

   

	"תהליכים"   לפני כ-שנתיים, אחי יעץ לי להקים אתר אינטרנט כדי לשתף את הלקוחות בעבודות החדשות שיצאו משריפה בתנור. יותר אנשים יידו על עבודותיי וגם כאפשרות לרכוש כלים דרך האתר. בזמנו תשובתי היתה "לא!". זה נראה לי כ"שויץ" לצלם את הכלים בכל פעם שאני פותחת תנור, ושמספיק אנשים יודעים עלי, ושאי אפשר לקנות קרמיקה מבלי שאתה נוגע וממשש. זהו.   במשך השנתיים האלו "קרו" תהליכים כמו באפילה....ילדיי הודיעו לי שהגיע הזמן שיהיה לנו בבית סט כלי אוכל מעשה ידי, במקום כל מיני "שאריות". בתוך דומיית החורף התחלתי ליצור צלחות לפי דרישתם. תוך כדי עבודה ראיתי שאני יוצרת יותר מתוך חובה ופחות מתוך אהבה. אם, סוף סוף, אחרי 10 שנים אני מכינה לנו סט לבית, אז שיהיה מאהבה, וזרימ הושמחה. וכך נולדו הכלים. כאשר הגיע הזמן לזגג אותם נוכחתי שאני כל כך אוהבת את כל הגוונים, ושהם יוצרים ביחד מעין "נוף", עד שהחלטתי לזגג כל כלי בצבע אחר! כך ראיתי שהיצירה תמשיך גם כאשר עורכים את שולחן האוכל בכל פעם, עפ שילובי גוונים שונים, וגם כל אחד מהסועדים יכול לבחור לו את הגוון.     כאשר הגיע הרגע לפתוח את התנור לאחר שריפת סט הכלים, נדהמתי מהמראה וראיתי שבא לי לצלם את הכל ולחלוק את היופי גם עם אחרים שאוהבים קרמיקה. הבנתי את מה שאחי הציע לי שנתיים קודם לכןף פתאום האתר באינטרנט הפך להיוטת כלי ביטוי להעביר לאנשים רשמים מעבודותי, ואם ברצונם, גם להזמין דרך האתר – אשלח להם בדואר. לא יכולתי לזרז את התהליכים. ראיתי איך הכל השתנה.   שמעתי לאחרונה על תורת הטאו: ייחודיות, שוויון וצניעות. אני מנסה לזכור זאת תוך כדי טיפול באתר האינטרנט.
גלרית חוצות "כד וחומר" 2006   השנה נבחרו להציג 67 אומני קרמיקה את עבודותיהם בפארק רעננה. האירוע יתקיים במשך 3 ערבים (בין 18:00 – 23:00) בימים ב', ג' וד' ב 29 – 31 למאי. זאת הזדמנות נפלאה לפגוש קדרים מכל הארץ, לרכוש מעבודותיהם ולהתרשם משפע היצירה. חוויה!                                   הסירים הבורמזים   אלה שאפשר לשים אותם על הכיריים ובתוך מדורה "אמורים" להגיע שוב לקראת פסח. אפשר להשאיר הזמנה בתא הקולי ואשמור לכם. סט של 3 ב 150 ₪.		ההתכוונות והשלכותיה   בהתחלת כל שיעור עם תלמיד, אנחנו מחליטים ביחד על מה עובדים היום: קערה? קופסא? צלחת? אגרטל?...אני בוחרת כדוגמא כלי מהגלריה ואנו מרחיבים ומעמיקים את הסתכלותנו על הכלי ואז אני מניחה אותו אל מול התלמיד כתזכורת: "למה לשאוף" ובאותו הזמן גם אני יוצרת כלי כמו זה, ושמה גם אותו, בשלב זה, מולנו. אני יודעת שההתכוונות שמולנו פועלת במישור מסויים ונותנת תנופה לעבודה. לא בהכרח מגיעים לאותה צורה, אבל חשוב הכיוון. הדרך, כמובן, מלאת נפילות, סיבובים, הפתעות, קשיים, הולכים קצת לאיבוד, אבל המטרה נמצאת ממול, כתזכורת לאן אני שואף להגיע. החורף התמודדתי עם אתגרים חדשים (אתר האינטרנט, פרנסה, גלזורות ועוד) ונוכחתי שבדרך עבודתי עם תלמידי (ההתכוונות עם המטרה שממול) ה"דרך" קשה, אבל נזכרתי במילים שעודדו אותי: "הסיבה העיקריץ להצבת מטרה היא מה שהיא גורמת לך כדי ליישם או הערך שבדבר הוא מה שנגרם לך, ותמיד יש לזה ערך רב יותר מאשר לתוצאה עצמה".    JIM ROHN )
		"פנינים" מפי מבקרים.   בזמן האחרון נהיה לי יותר ויותר ברור שכל אדם שאני פוגשת, נותן לי מתנה במפגש שלנו. לא תמיד אני מזהה את עוצמת המתנה באותו רגע, אבל דבריו ממשיכים להדהד אצלי עד שמגיעה ההבנה. והנה כמה מה"פנינים" הללו:   לאחר הסבר על דרכי כמורה לקדרות שמעתי: "הבנתי שהכלי הוא בעצם ביטוי חיצוני לתהליך פנימי שעוברים".   לאחר שראתה צלחת חדשה: "זה יותר מדי מושלם. כל היופי של עבודת יד זה חוסר השלמות".   ביום חורפי, ללא מכירות: "מה שלומך?" עניתי: "מצומצמת". "טוב, משם אפשר רק להתמלא, איזה יופי!".   בזמן שהסתכל בתהיך יצירת כלי: "זה ממש תהליך הבריאה! החימר צריך להיות רך כדי ליצור כלי, כמו שאנחנו צריכים להיות רכים, כדי שאלהים יצור אותנו".
		מאחלת לכולנו  חג חירות  עם שחרור מכל כבלינו והגשמת כוונותינו הטובות.   איילין לב אמא אדמה קדרות יודפת, ד.נ. משגב 04-9800122